<h1>סמ"ג עשין סימן קפ"ו</h1>
<h2>דף כג.</h2>
דורש במסכת תמורה (כ"ג א') ובמנחות (כ"א ב') כתוב יאכלו וכתוב יאכלוה דמשמע לבדה יאכלו בא ללמד שאם היא מועטת אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השבע, יאכלוה שאם היתה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהא נאכלת אכילה גסה. לא תאפה חמץ חלקם אף השירים אסורין בחימוץ, כחטאת וכאשם מנחת חוטא הרי היא כחטאת לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה, מנחת נדבה הרי היא כשלמים לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה (רש"י ויקרא ו' פסוק י'), והא דכתיב כאשם לפי שאינה כחטאת אבל מאשם אינו יכול ללמוד שזה למד מן הלמד (זבחים י"א א' ותד"ה מנחת) כדמוכח בפרק איזהו מקומן (מ"ט ב'). כל זכר אפילו בעל מום, למה נאמר אם לאכילה הרי כבר אמור לחם א-להיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל אלא לרבות בעלי מומין למחלוקת, כל אשר יגע וגו' קדשים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה יקדשו להיות כמוה שאם פסולה יפסלו ואם כשרה היא יאכלו כחומר המנחה (רש"י פסוק י"א).
